החלטה בתיק פש"ר 2071-02

מונחת בפניי בקשתו של עו"ד אופיר פדר בתפקידו כמנהל מיוחד (להלן: "המנהל המיוחד") על נכסי החייב דב רוזנברג (להלן: "החייב"), למתן צו מניעה האוסר על עשיית דיספוזיציה בשלוש דירות הנמצאות בטבריה ורשומות בחברה המשכנת "לב בגליל ושות'" (להלן: "החברה המשכנת").

לטענת המנהל המיוחד, בעקבות מידע שהתקבל במשרדו אשר העלה כי לחייב זכויות במקרקעין הנ"ל, פעל המנהל המיוחד לקבלת אישורי זכויות מהחברה המשכנת שהעלו כי לחייב זכויות בדירות נשוא הבקשה.

מבוקש כי צו המניעה יינתן כנגד הבעלים הרשומים של הדירות; הזוג כרובי (המשיב 2 בבקשה), הזוג שכטר (המשיב 3 בבקשה) ומר יהודה זבולון (המשיב 4 בבקשה), כאשר הזוג כרובי הביעו הסכמתם למתן הצו ואילו מר יהודה זבולון לא מסר תגובתו לבקשה חרף שתי החלטות בית המשפט המורות לו ליתן תגובתו ועל כן הכרעתי תינתן בהיעדר תגובתו כאמור בהחלטתי מיום 3.5.10.

לא זו אף זו, החייב עצמו עזב את הארץ בשנת 2002 ואין ידיעה על מקום הימצאו ולפיכך גם נעדרת תגובתו לבקשה .

נוכח האמור לעיל, עסקינן במחלוקת בין המנהל המיוחד ובין הזוג שכטר (להלן: "המשיב 3") המתנגדים למתן צו המניעה. באש לדירה הרשומה בבעלותם של המשיב 3, נשלחה ביום 2.7.98 הודעה אל החברה המשכנת לפיה הדירה נמכרה לחייב. הערת אזהרה לא נרשמה בגין מכירה זו וזאת לטענת המנהל המיוחד מכיוון שלא הועבר מסמך התחייבות ולא הומצאו אישורי מיסים.

טענות המשיב 3 בקצירת האומר ;

ראשית טוען המשיב 3 כי הדירה נרכשה על ידי החייב בנאמנות עבור צד ג' (חברת "ביזום") ומשהוכרז החייב כפושט רגל, אין נכסי הנאמנות נכללים במסגרת נכסי פשיטת הרגל.

לחילופין   טוען המשיב 3 כי דין הבקשה להידחות מהסיבה שהזכויות בדירה היו ונותרו שלו נוכח השתלשלות העניינים בהליך המכירה עם החייב והיא כדלקמן:

המשיב 3 והחייב חתמו על הסכם ביום 15.10.93, לפיו החייב ירכוש בנאמנות את זכויות המשיב 3 בדירה עבור צד ג'. על פי האמור בהסכם, עם מסירת החזקה בנכס היה על החייב להעביר את יתרת התמורה עבור הזכויות בדירה וכמו כן, רישום זכויותיו של החייב בדירה תיעשה בכפוף להמצאת אישור על תשלום מס הרכישה. עוד נקבע בהסכם כי החל ממועד מסירת החזקה בנכס כל התשלומים והמיסים החלים על הנכס ישולמו על ידי החייב. לאחר שהמשיב 3 מילא את חלקו בהסכם במלואו ואף דאג למסור החזקה בנכס לחייב, פנה לאחרון בבקשה ליתרת התמורה בעבור הזכויות אולם פניותיו לא נענו. זאת ועוד, החייב לא ביצע את תשלום מס הרכישה ולא שילם את התשלומים והמיסים השונים אשר היה עליו לשאת בהם כאמור בהסכם המכר.הדירה הייתה בחזקתו של החייב למשך זמן קצר במהלכו גרם לדירה נזקים כבדים ולאחר מכן עזב את הדירה ונעלם. כל תשלומי המיסים ותשלומים החלים על הנכס הופנו למשיב 3 אשר שילמם מאז ועד היום.

לאחר שנעלם החייב ולא נענה לפניותיו של המשיב 3, פנה האחרון לעורך הדין אשר ייצג את הצדדים בהליך המכירה והודיע לו על ביטול העסקה. כמו כן הורה לעורך הדין שלא לבצע את רישום העברת הזכויות בדירה מאחר והחייב לא שילם את מלוא התמורה.

לא זאת אף זאת; המשיב 3 טוען לשיהוי באשר הבקשה הוגשה כ- 17 שנים לאחר החתימה על ההסכם עם החייב וכ- 6 שנים לאחר מתן צו הכינוס. לאחר מספר כה רב של שנים בהם המשיך המשיב 3 לנהוג בדירה מנהג בעלים לרבות תשלום חובות ומיסים בגין הנכס, הרי שסבר המשיב 3 בתום לב כי החייב זנח את העסקה והיא לא תושלם עוד.

נוכח מצב הדברים הנ"ל, טוען המשיב 3 כי התנאים למתן צו מניעה אינם מתקיימים.

בתגובתו לתגובת המשיב 3 טוען המנהל המיוחד כי רב הנסתר על הגלוי בתגובת המשיב 3 וכי מטענותיו של המשיב 3 עולה חוסר גדול במידע כמו סדר גודל התשלומים אשר הועברו למשיב 3 על ידי החייב בגין המכר ואף עולה השאלה מה ארע באותן 10 שנים בין מועד חתימת ההסכם בין המשיב 3 לבין החייב לבין המועד (שנת 2003) בו הבין המשיב 3 כי החייב נעלם. המנהל המיוחד מוצא טעם לפגם בעניינים אלו ואף מוסיף ומראה כי על פי חישוב שנעשה מכוח העולה מהסכם המכר נראה כי החייב שילם את מרבית התמורה בעד הנכס.

טענתו של המשיב 3 לשיהוי נדחית על ידי המנהל המיוחד באומרו כי אין למשיב 3 אלא להלין על עצמו על כך שלא פתח בהליכי תביעה כנגד החייב בשעה בה הפר החייב ההסכם. לטענת הנאמן יש לראות במשיב 3 כנושה בחייב וככזה מוטל עליו הנטל להוכיח תביעת חובו.

עמדת כונס הנכסים הרשמי :

הכנ"ר מסכים למתן צו המניעה וממליץ כי יחד עם זאת ייקבע זמן בו יפעל המנהל המיוחד למימוש זכויות החייב בנכסים.

עיינתי בטענות הצדדים וכמו כן בעמדת הכנ"ר וניתנת בזאת החלטתי כדלקמן:

הנקודה המרכזית עליה יש ליתן את הדעת הינה פשוטה וברורה.

הבקשה הנוכחית אינה בקשה המיועדת להכריע בזכויות קניין אלא בקשה לצו מניעה בלבד קרי, בקשה אשר נזקם של המשיבים, אם תתקבל, הינו נמוך יחסית באשר אין הם מנועים מלהמשיך ולהתגורר בדירה. מאידך גיסא, נזקם של נושי החייב היה ולא יינתן צו והדירה תועבר לצד ג' הינו עשוי להיות חמור וחסר תקנה. בנסיבות אלו די למבקש להעמיד תשתית ראייתית לכאורית שאינה מופרכת על פניה בכדי לזכות בצו.